כל מי שמכיר אותי יודע שיש לי נטיה לדברי רוח ולא לדברים מעשיים.
כשהייתי בן 18 חוויתי משבר של ירידה ברמה הרוחנית.
כך לפחות חשתי. לצערי, לא זכיתי להבנה.
"אי אפשר לחיות רק מרוחניות" אמרו לי וזה נכון.
אך נשאלת השאלה מי משרת את מי הרוח את החומר או להיפך החומר את הרוח.
אני בדעה שהחומר הוא המשרת את הרוח.
לכל דבר יש צד רוחני אך רק מעטים מבחינים בכך.
אפילו אוכל וסקס הם צרכים נפשיים.
לפי הדת הנוצרית, יש להינזר מהאשה ולכוון למלכות שמים.
ביהדות זה בדיוק ההיפך.
"פרו ורבו ומילאו את הארץ,. נאמר בספר בראשית.
כלומר יש לזה מטרה רוחנית.
רבים הם האנשים הגורפים כסף.
עוד כסף בבנק עוד בית עוד וילה.
הם אינם מבינים שתפקידו העיקרי של הכסף הוא לתת לנו את מה שאנו זקוקים לו באמת.
את הצרכים החשובים שיסיעו לנו לתפקד בצורה סבירה, גם פיזית וגם נפשית.
הרי נאמר שנפש וגוף חד הם ו"נפש בריאה בגוף בריא".
כשאנשים הולכים לחתונות, לא פעם הם מתנפלים על האוכל כאילו לא ראו אוכל שנה. גם כשהם רוקדים הם עושים זאת יותר כדי למצוא פורקן, להתבדר ולא בגלל הרעיון הרוחני.
זוג מתחתן, פותח חיים חדשים מביא ילדים לעולם.
אני אוהב לבלות בבתי קפה.
אני זוכר איך הייתי נוסע עם ערן מנהל נא לגעת לשעבר שכבר הזכרתי בחיבורי הקודם ועם עדינה הבמאית לבית קפה.
היינו מנהלים שם שיחות נפש.
גם עכשיו כשאני יוצא עם ערן או עם חברי יואב, לבית קפה. מה שמודגש הוא המימד הרוחני אוירת הידידות, הקירבה ההקשבה וההבנה ואפילו האוכל והשתיה מתמזגים בה ונעשים חלק ממנה.
אחת המטלות שלנו בהוסטל החדש, היא ללכת למכולת.
מה שמרגש אותי בעיקר הוא ההליכה יד ביד עם המדריכים.
אני זוכר שלפני זמן מה הלכתי לשם עם המדריכה רונית.
פסענו יד ביד.
יש לה מגע יד עדין ,שופע לבביות שרק מי שחש דבר אך ורק במגע היד יודע להבחין בו.
תוך כדי הליכה היא הראתה לי עץ אורן.
במכולת, כשאני לוקח מצרכים ושם בסל, אני חש כמו הנשמה המתעלה בעולם הבא עולה ומתעלה כך אני מתעלה רוחנית.
מתעלה מהישג להישג עושה עוד צעד לקראת חיים עצמאיים.
זה כל כך משובב נפש.
אני חש איך האושר עולה על גדותיו איך אני יוצא מקליפתי מממש את הפוטנציאל שלי.
מכאן נעבור לטבע.
ישנו שיר בשם חנק שכתב המשורר השנוי במחלוקת יונתן רטוש.
"אוזניים אין לקיר
עוף השמים מת
הקירות רק לבנים ומלט.
אפילו אבן אין לצעוק אליה
והעצים לעזאזל
כה לומדים הם פה בעיר
יודעים
רק עגלות של תינוקות בשמש".
אני יודע, שהמשפט האחרון נשמע מקומם לכאורה. שהרי תינוקות הם האוצר היקר בעולם.
עם זאת מי שקורא שירה, יודע שלא צריך להבין כל דבר כפשוטו.
צריך למצוא את שמעבר למילים את שמתחת למטאפורות.
אינני חושב שלמשורר היה משהו נגד עגלות של תינוקות או נגד תינוקות.
השיר הזה הוא מעין השוואה בין היופי שבטבע והצפיפות והמחנק שבעיר.
על כן הוא נקרא חנק.
אוזנים אין לקיר.
בעיר כולם מרכלים כולם מדברים.
אין שקט יפה.
עוף השמים מת.
כמובן שהציפורים מציצות, אך האנשים הממהרים לעניניהם אינם שמים לב אליהם על כן מדובר במעין מוותר רוחני.
בעוד שבשדה בטבע אתה יכול להיות קשוב לקולות הציפורים ולשמוע את השקט היפה.
הקירות רק לבנים ומלט.
הכל שגרתי. אפילו אבן אין לצעוק אליה.
אין שום דבר מעורר התפעלות.
בעוד שבשדה אתה יכול לראות את הטבע לאו דוקא אבן את היופי שעוד אדבר עליו בהמשך.
כעיוור חרש שלא ראה מעולם וכעת לא שומע בכלל אני מתחבר לטבע בצורה מיוחדת ועמוקה.
לפני תשע שנים היינו במונטריאול במסגרת הופעות של נא לגעת.
התארחנו בחווה של ישראלי עשיר.
כשהגענו לחווה הלם באפי הריח המשכר של הפרחים.
אותו ריח הנושא אותי, דרך קבע אל עולמות נשגבים אל דברים ומקומות נסתרים שלא הייתי בהם מעולם אך הייתי רוצה להיות בהם שוב ושוב.
צעקתי כמה זה יפה.
הדס, המתורגמנית שלי, שאלה איך אתה יודע שזה יפה?
אמרתי לה: אני מריח את הריח של הצמחים של הדשא.
ריח משכר מענג וזה התערבב עם ההליכה יד ביעד עם הדס והפך את הדברים בהרמוניה ליופי גדול ונשגב.
בשירי כשאלוקים החליט כתבתי שאלוקים שלל ממני תכול רקיע ואור כוכבים אך נתן לי את ריח הפרחים שנשאו אותי לעולמות נשגבים.
ולא בכדי.
ריח המשכר הזה עושה לי משהו גדול שקשה לי להביעו בכתב.
כי לפעמים אפילו המילים נגמרות ואינן יכולות להביע את גודש הרגשות.
שוב אני חוזר אל ההוסטל.
יש לנו גינה שהיא בראשית צמיחתה.
אני לפעמים משקה את הגינה.
אני מתכופף נוגע בצמחים שנובטים קורמים עור וגידים לובשים ופושטים צורה, בדומה לילד בראשית צעדיו שלומד ללכת, לדבר להתפתח עד שהוא נעשה אדם יוצר עם עומק וחוסן.
אני מריח את הריח החריף המשכר מזליף מים על הצמחים. דומה כאילו יש איזה שיתוף פעולה סמוי בין הצמחים והמים.
שני דברים נפרדים היוצרים בהרמוניה משהו אחד טוב. יוצרים יש מאין.
אז חברים יקרים, תנו לי לתת לכם עצה קטנה:
נסו תמיד להסתכל גם על הצד הרוחני.
על החברות המסתתרת מאחורי הבילויים על חשיבותו של הכסף לתפקוד סביר ונסו להתרכז בטבע.
אל תשחיתו אותו.
אל תכלכלו אותו.
כשאתם בטבע קחו נשימה עמוקה שכחו מכל הצרות ונסו לראות כמה יפה העולם על אף הפגמים הרבים הקיימים בו.
מעורר השראה