רציתי לשתף אתכם בתהליך השיקום שלי. שמי בן דוד, דייר בהוסטל 'בית-לאה' מזה שנתיים. כשהגעתי, אני מודה, הייתי קצת ביישן, ולא הרביתי לדבר. תחילה, שובצתי לחדר עם שותף בשם א'. למדתי להכיר אותו ואת שאר הדיירים בהוסטל, ורכשתי חברים חדשים.
למרות כל הקשיים, למדתי להתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים בעזרתה של חן, העו"סית שלי, אילנה, מנהלת ההוסטל (לשעבר), אם הבית וצוות המדריכים. כל אחד מהם עזר לי בתומו: לדבר על הקשיים, לקבל כלים להתמודד איתם, ללמוד לנהל תקציב, ולרכוש מיומנויות לחיים.
לפי כחודש חגגתי את יום ההולדת שלי, וקיבלתי מתנות מחבריי, אך המתנה השווה ביותר היא ההודעה על כך שהוגשה בקשה למעבר לקהילה תומכת. מעבר למסגרת עצמאית יותר, בה אוכל להשתמש בכל הכילים שצברתי, בדרך לחיים עצמאיים.
אני רוצה להודות לכל אנשי הצוות, לדורותיהם על העזרה התמיכה, ובעיקר על כל שהאמינו בי ולא ויתרו. כמו כן, אני אנצל את הבמה להיפרד מהחברים שלי, חברים לחיים. מאחל לכולם הצלחה בתהליך השיקום. מי יודע, אולי בעוד כמה חודשים יצטרפו לקהילה התומכת עוד כמה דיירים מההוסטל.