חג הפסח הוא חג של התחדשות-מאת איציק חנונא

בפסח השמש יוצאת אלינו במלוא הדרה, שולחת אלינו חיוך שברירי.
הפרחים קוראים לעצמם דרור, מתחילים לפרוח, עם ריח פריחה משכר, שמשמח את הלב.
נדמה לי, שאין זה מקרי, שיציאת מצרים ארעה דווקא באביב, שכן האביב מסמל תקווה לימים טובים יותר.
"בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
פרופסור אסא כשר מסביר, שיש לזה גם משמעות סימלית, שכן לכל אדם יש "יציאת מצרים" אישית שלו, בכל דור ובכל זמן אנו נלחמים על דברים החשובים לנו, דברים שהיינו רוצים לשנות, או לצאת מהם מעבדות לחירות פנימית.
יש לזכור, כי לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים, הם אמנם יצאו מעבדותם למצרים, אך התהליך להגיע לחרות היה קשה ומפרך. ארבעים שנה במדבר, תהליך היסטורי רצוף טלטלות וסבל, וגם עכשיו, כשאני בישראל ויש לנו מדינה, התהליך טרם הושלם.
כך גם התהליך לחרות פנימית, רצוף מהמורות, עליות ונפילות, מאבקים, ולא פעם אנו נשברים ולא עומדים במטרות שהצבנו לעצמנו.
יציאת מצרים שלי, החלה לפני שלוש שנים.
אמנם היו לי עוד "יציאות מצרים" אך אני רוצה לספר על זו העכשווית.
לפני כשמונה שנים, פקד אותי משבר קשה של חרדות.
לא ארחיב כאן את הדיבור על החרדות, שכן זהו נושא לרשומה אחרת.
אומר רק, שנקלעתי למצב של אובססיות שאם לא אתפלל, לא יקרה מה שאני רוצה.
שאני חייב להתפלל וכשלא רציתי, לא הצלחתי להירדם, מה שהפסיכיאטרים קוראים "תסמונת טורדנית כפייתית".
הייתי בהוסטל ההוא בגדרה, הוסטל של אנשים סיעודיים, עם צוות שלא ידע לתת יחס.
הייתי בודד, למרות התמיכה שקיבלתי מבחוץ.
זה בטח לא הקל על מצבי הנפשי.
והנה, לפני שלוש שנים, עברתי להוססל בו אני גר כעת, אופק לעיוורים חרשים.
הוסטל שבו הרעין הוא לעשות אותנו עצמאיים.
זה לא היה קל. אני אדם שלא מוכן לקבל מרות.
לא קל היה לי להתרגל למצב כזה, בו הייתי חייב לסדר את החדר.
כששמעתי שעלי לעשות כביסה, זה קומם אותי.
אני? כביסה?
שימצאו פרייר אחר…
אך עד מהרה הזכרתי לעצמי כמה קשה היה לי בגדרה לעומת הקשב ותשומת הלב לה אני זוכה כאן.
לאט לאט למדתי דברים. היום אני יודע להכין קפה.
ואין מאושר ממני.
אני לוקח בגדים לבד למקלחת, מנסה ללמוד להכין כריך.
גם בעניין החרדות חל מפנה.
כשהגעתי, נזכרתי בדבריו של חברי צביקה, "לא כל מלחמה מסתיימת בנוקאוט.
כשאתה יכול, בלי התילות כשאתה מרגיש חזק, עשה זאת ותיסוג כשאתה חלש.
גם זה לא היה קל.
יש עליות וירידות, יש לי לא פעם דכאונות.
גם עניין העצמאות טרם הושלם.
יש הרבה עימותים, ישנם דברים שאני חש שעדיין אינני בשל לעשותם,.
אני מאחל לעצמי שאזכה לחרות של עצמאות, וחרות פנימית של חופש בחירה.
עם זאת אולי זה הקסם שביציאת מצרים, שהיא אינה דבר קבוע, אלא חתירה בלתי פוסקת אל השלמות.
חג חרות משל להתחדשות.
כתב: איציק חנונא