מי שמחפש מידע על הפרעת אישיות גבולית בדרך כלל כבר שמע את המונח: ממטפלת, בסיכום אשפוז, או מבן משפחה שקרא משהו ברשת. לפעמים האבחנה מגיעה אחרי שנים של רגשות שקשה להחזיק ושל קשרים שנשברו שוב ושוב. ולפעמים היא מגיעה יחד עם מבטים והערות, ועם תחושה שמאחורי השם יש שיפוט.
כאן נסביר מה המונח אומר, מה ידוע היום על טיפול, ומה שיקום בקהילה מוסיף. המאמר לא נועד לאבחן. אבחנה נותנים רק אנשי מקצוע, אחרי היכרות.
מה זו הפרעת אישיות גבולית
הפרעת אישיות גבולית (Borderline Personality Disorder, ובקיצור BPD) היא אבחנה שבמרכזה קושי מתמשך בוויסות רגשות. רגשות מגיעים מהר, בעוצמה גבוהה, ולוקח להם זמן לרדת.
מהקושי הזה נגזרים דברים שאנשים מתארים: פחד עמוק שיעזבו אותם, קשרים קרובים שעוברים טלטלות, תמונה עצמית שמשתנה מיום ליום, תחושת ריקנות, ומעשים אימפולסיביים ברגעים של הצפה. אצל חלק מהאנשים יש גם פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות.
השם "גבולית" הוא שריד היסטורי. פעם חשבו שמדובר במצב שנמצא על הגבול בין נוירוזה לפסיכוזה. ההבנה הזו כבר לא מקובלת, אבל השם נשאר.
בספר האבחנות האמריקאי (DSM-5) הפרעות האישיות מחולקות לשלוש קבוצות, והפרעת האישיות הגבולית שייכת לקבוצה שנקראת אשכול B, או בשמה הנפוץ ברשת, הפרעת אישיות מצבר B. בסיווג של ארגון הבריאות העולמי (ICD-11), שנכנס לתוקף ב-2022, השיטה אחרת: קודם קובעים עד כמה הקושי באישיות משפיע על החיים, ו"דפוס גבולי" הוא תיאור נוסף. הסבר כללי על הפרעות אישיות תמצאו במאמר מהי הפרעת אישיות.
למה זה מתפתח? אין תשובה אחת. אחד ההסברים המקובלים מדבר על שילוב של רגישות רגשית מולדת עם סביבה שלא הצליחה לתת לה מענה. לרבים מהאנשים עם האבחנה יש חוויות קשות מהילדות, אבל לא לכולם. על הקשר בין חוויות כאלה לבין קשיים בוויסות רגשי כתבנו במאמר על טראומה מורכבת.
הסטיגמה סביב האבחנה
מעט אבחנות נושאות כל כך הרבה דעות קדומות. גם בתוך מערכת הבריאות שומעים לפעמים תיאורים כמו "מניפולטיבית" או "קשה לעבוד איתו". אנשים עם האבחנה שומעים את זה, ולאט לאט חלקם מתחילים להאמין שזה מי שהם.
מה שנראה מבחוץ כמו "דרמה" הוא בדרך כלל ניסיון להתמודד עם כאב חזק, כשעוד אין כלים אחרים. ההבדל בין שתי הקריאות האלה משנה את כל השיחה.
ויש עוד נתון שכדאי להכיר. מחקר אמריקאי עקב במשך 16 שנה אחרי אנשים שאובחנו עם הפרעת אישיות גבולית. רובם הגדול הגיעו לתקופה של שנתיים לפחות שבה כבר לא עמדו בקריטריונים לאבחנה. קשה יותר היה לבנות עבודה, קשרים ושגרה שמחזיקים לאורך זמן, ושם השיעורים היו נמוכים יותר. זה בדיוק התחום שבו שיקום עובד.
אם המחשבות על האבחנה מכבידות עליך, כדאי לקרוא גם את המאמר על סטיגמה עצמית.
אילו טיפולים נמצאו יעילים
יש טיפולים פסיכולוגיים שנבדקו במחקרים ונמצאו יעילים. שניים מהמוכרים:
- DBT, טיפול דיאלקטי התנהגותי. פיתחה אותו הפסיכולוגית מרשה לינהן. הוא משלב קבלה של מה שקורה עכשיו עם עבודה על שינוי. בגרסה המלאה יש טיפול פרטני, קבוצה שלומדים בה מיומנויות, ואפשרות לפנות למטפל בין המפגשים. המיומנויות נוגעות בוויסות רגשי, בדרכים לעבור רגעי מצוקה בלי להחמיר אותם, בתקשורת עם אנשים ובקשיבות (מיינדפולנס).
- MBT, טיפול מבוסס מנטליזציה. פיתחו אותו אנתוני בייטמן ופיטר פונגי. הוא עוסק ביכולת להבין מה עובר עליך ועל אנשים אחרים, במיוחד ברגעים טעונים, כשקל לפרש לא נכון את הכוונות של מישהו קרוב.
יש גם גישות נוספות. מה שמשותף להן: טיפול ארוך, עם מסגרת ברורה ומטפלים שעובדים כצוות.
תרופות לא נחשבות טיפול בהפרעה עצמה. לפעמים פסיכיאטר ממליץ על תרופה לקושי נלווה, כמו דיכאון או חרדה, וזו החלטה שמקבלים יחד איתו. על מה שזמין באזור שלך אפשר לשאול במרפאה לבריאות הנפש או בקופת החולים.
מה שיקום בקהילה מוסיף
טיפול מתקיים שעה או שעתיים בשבוע. כל שאר השבוע הוא החיים עצמם: לקום בבוקר, לבשל, להסתדר עם שותף לדירה, להגיע לעבודה אחרי לילה רע. הרבה פעמים שם נמצא הקושי, ושם שיקום בקהילה עובד.
לאנשים שהקשרים שלהם נשברו הרבה פעמים, יש משמעות לבית שנשאר במקום גם אחרי יום רע, ולצוות שחוזר למחרת גם אחרי ויכוח.
כשהרגשות משתנים מהר, עוזר שהיום עצמו לא משתנה. ארוחות משותפות, פגישות קבועות, אנשים שמגיעים בזמן שאמרו.
בבית יש דיירים אחרים ויש צוות. זה מקום להתווכח, להתפייס ולגלות שקשר לא נגמר בגלל ויכוח אחד. בשביל הרבה אנשים עם האבחנה, זה תרגול שאין לו תחליף בחדר הטיפול.
והרבה תלוי בצוות. בשלו כל השירותים עובדים בגישה מוכוונת טראומה, ובפועל זה אומר שהשאלה שהצוות שואל היא "מה קרה לך", ולא "מה לא בסדר איתך". מירב, מנהלת קהילה תומכת לצעירים בשלו, אמרה את זה כך: "אנחנו רואים את הדיירים בגובה העיניים — קודם כל כאנשים, לא כאבחנה או מחלה."
רמת הליווי משתנה לפי הצורך: במסגרות עם הליווי הצמוד שלנו הצוות נמצא במקום, בדיור המוגן הוא מגיע לפגישות, ובליווי בבית הוא מגיע אליך הביתה. בכל אחת מהן לכל אדם מוצמדים מדריך ומתאם טיפול. אפשר לעבור ביניהם כשהמצב משתנה, ולשלב גם עבודה או לימודים.
למי זה מתאים, ולמי פחות
שיקום בקהילה מתאים למי שהקושי משפיע על החיים עצמם: קשה להחזיק דירה, עבודה או שגרה, או שהבדידות כבר גדולה מדי. הוא מתאים גם למי שיוצא מאשפוז ולא רוצה לחזור לאותו מצב שהיה לפני.
הוא פחות מתאים כשיש עכשיו משבר חריף. אז קודם מייצבים, ורק אחר כך בונים שגרה. ומי שיש לו בית יציב, עבודה וקשרים שמחזיקים, וצריך בעיקר טיפול פסיכולוגי, לא בהכרח צריך מסגרת שיקום. השירותים בסל שיקום ניתנים רק למי שרוצה בהם, וההחלטה להצטרף היא שלך.
כשהרגשות עולים: איך הצוות עובד
בבית שעובד בגישה מוכוונת טראומה, התגובה הראשונה לרגע של הצפה היא לא עונש. קודם עוזרים לעוצמה לרדת, ורק אחר כך מדברים על מה שקרה ועל מה יכול לעזור בפעם הבאה.
איך מתחילים
שירותי השיקום של שלו ניתנים במסגרת סל שיקום של משרד הבריאות, במימון ציבורי. הזכאות לסל נקבעת לפי אחוזי נכות נפשית (40% לפחות) ולפי הצורך, לא לפי שם האבחנה. את הבקשה מגישים בדרך כלל עם עובדת סוציאלית או איש מקצוע שמכיר אותך. כל השלבים מפורטים במאמר סל שיקום: שאלות ותשובות.
סל שיקום לוקח שבועות. אם יש עכשיו משבר, פונים קודם לעזרה מיידית, למשל לצוותי המשבר הניידים. במצב של סכנה מיידית: ער״ן (עזרה ראשונה נפשית) 1201, או מד״א 101.
שאלות נפוצות
הפרעת אישיות גבולית היא לכל החיים?
לא בהכרח. המחקרים מראים שאצל רוב האנשים התסמינים פוחתים עם השנים, במיוחד עם טיפול ותמיכה. אבחנה מתארת את מה שקורה בתקופה מסוימת. היא לא קובעת איך ייראו החיים שלך בעוד עשר שנים.
איך יודעים אם יש לי הפרעת אישיות גבולית?
רק אבחון אצל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני יכול לענות על זה. שאלונים ברשת לא מאבחנים. חלק מהסימנים דומים לאבחנות אחרות, כמו פוסט טראומה או הפרעה דו-קוטבית, ולכן ההבחנה ביניהן היא עבודה של איש מקצוע.
מה ההבדל בינה לבין הפרעה דו-קוטבית?
בהפרעה דו-קוטבית יש תקופות של מאניה או דיכאון שנמשכות ימים ושבועות. בהפרעת אישיות גבולית מצב הרוח משתנה מהר יותר, לפעמים כמה פעמים ביום, והרבה פעמים בתגובה למשהו שקרה בקשר עם אדם קרוב. יש אנשים שמתמודדים עם שתיהן.
אפשר לגור בהוסטל או בדיור מוגן עם האבחנה הזו?
כן, אם יש זכאות לסל שיקום. ההתאמה נקבעת לפי מה שאת או אתה צריכים היום: כמה ליווי, באיזה תחום, ובאיזה קצב.
אפשר לעבוד עם הפרעת אישיות גבולית?
כן, והרבה אנשים עם האבחנה עובדים. בסל שיקום יש גם תעסוקה נתמכת, ליווי אישי בחיפוש עבודה ובהתמדה בה. הקושי הוא לרוב לא המשימות עצמן, אלא הקשרים במקום העבודה, ורגעים שבהם הערה של מנהל מרגישה כמו דחייה. על זה בדיוק עובדים בליווי.
המשפחה שלי לא מבינה מה עובר עליי. יש להם במה להיעזר?
כן. בסל שיקום יש גם ייעוץ והדרכה לבני משפחה. כשבני המשפחה מבינים מה עומד מאחורי הרגעים הקשים, קל יותר לכולם לדבר.
האבחנה היא נקודת התחלה לשיחה, לא סוף שלה. אפשר לבדוק איתנו איזה ליווי מתאים עכשיו, גם אם עוד לא ברור מאיפה מתחילים.
אפשר לבדוק יחד מה מתאים
שׂלו מפעילה שירותי שיקום בקהילה במסגרת סל שיקום — דיור, ליווי, הורות ותעסוקה, בפריסה ארצית. אפשר להשאיר פרטים בטופס בתחתית העמוד, ואיש מקצוע יחזור אליכם לשיחת בירור.
במצב של סכנה מיידית — ער״ן, עזרה ראשונה נפשית: 1201 (בכל שעה). מד״א: 101.
Design & Website By