שמי נ'. תחילת הסיפור שלי הוא בקיבוץ שם גרתי כ-40 שנה. היחסים בקיבוץ לא היו פשוטים, החברה הייתה אכזרית אליי, לא קיבלו אותי כפי שאני, קראו לי מפגרת ועוד מילות גנאי. גויסתי לצבא ושוחררתי חודשיים לפני הזמן כי חליתי. עבדתי מאז במקומות שונים בקיבוץ. לאחר מספר שנים חוויתי טראומה, משבר אחרי הלידה בה העובד נולד מת. אושפזתי אשפוזים רבים באשקלון, גהה ובאר שבע. בבאר שבע עלו על כך שנאי צריכה להיות בהוסטל. התקבלתי להוסטל 'ענבלים' שם גרתי 10 שנים. איזה עו"ס אחת שלפה אותי מההוסטל ואמרה לי "מתאים לך דיור מוגן, תראי שתצליחי בזה ויהיה לך טוב". אמרתי לעצמי שאני ינסה מה כבר יכול להיות. כיום אני גרה כבר כמה שנים בדירה קבוצתית בדיור מוגן מרוצה וטוב לי.
לפני כמה חודשים החליפו לי טיפול תרופתי, הרגשתי מאוד לא טוב. הייתי יושבת ובוכה, הייתי הולכת לרופאה שלי ובוכה לה שיאשפזו אותי. לאט לאט ראיתי שאני מתגברת על זה עזרתי כוחות. באותה תקופה דיברתי עם העובדת סוציאלית שלי על דרך שבה אני יכול להדגיש את הכוחות שלי. החלטנו לעשות סדנת חימר אותה אני יעביר. תמיד חשבתי שכדי להבין את עצמי ואת הסובבים אני צריכה להתעסק בחומר. חומר זה כיף לחוש אותו, כיף ליצור בו, מענג ומשמח. חשוב שמתמודד יעביר סדנה, זה נותן לדיירים אחרים השראה. דרך הסדנה עזרתי כוחות כי זה היה חשוב לי. קיבלתי תגובות מאוד חיוביות על הסדנה. לפי דעתי הסדנה נותנת למתמודדים ארים יכולת להיפתח, להכיר, להבין את עצמם. אני מקווה שאנשים יצליחו, המתמודדים כאלה נחמדים. השאיפות שלי לעתיד זה להעביר עוד סדנאות, להתמחות בעוד תחומים ולאפשר לעוד אנשים ליצור.
נ' מעומק ליבי אני מאחל לך הצלחה ושקט נפשי,
אני משתתף בסדנה שלך ואני מאוד מרוצה
אין כמו לעבוד בחומר ולצור וליצור . מרגישים
כול כך טוב אחרי שמשהו יפה יוצאה מהידיים
שלך !!!! תמשיכי בהצלחה………..משה
מרגש מאוד!!בהצלחה בהמשך הדרך