שמי א' בת 45 נשואה +חמש מאובחנת במחלה נפשית : בפסיכו אפקטיבית ודיכאון.
ברצוני לספר את הסיפור האישי שלי.
לפני 25 שנה אובחנתי במחלה הנפשית באותה התקופה לא טיפלתי בעצמי עקב הסטיגמה של המחלה. לא נטלתי טיפול תרופתי לא הסכמתי לקבל את המחלה ומצבי הלך והידרדר. רק אחרי מספר שנים התחלתי להכיר במחלה אך עדיין לא השלמתי איתה.
כאשר נולדה בתי הקטנה נכנסתי לדיכאון לידה עד אשר אושפזתי לראשונה במחלקה בפסיכיאטרי.
מבחינתי האשפוז הראשון הווה עבורי טראומה מאוד קשה בזמן האשפוז הרגשתי מנותקת במצב של חוסר מודעות לעצמי עקב הכדורים הרבים שנתנו לי, והניסיונות של הרופאים להתאים לי טיפול תרופתי.
במשך השנים חוויתי אשפוזים ונפילות נוספות עד אשר הגעתי להבנה והכרה במחלה שלי. בעקבות כך החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולטפל בי וזאת לאחר והרופא המטפל הסביר לי במה אני מאובחנת.
לאחר אשפוזי יום, ושיחות ונטילת טיפול תרופתי חזרתי לבית ושוב לצערי הייתה נפילה, התאשפזתי שוב באשפוז יום בסורוקה. במשך תקופה של שמונה חודשים חוותי משברים רבים בחיים כגון: התגרשתי התפרצות של המחלה ושוב נפילה ועוד נפילה ועוד אשפוז ………
לפני שלוש שנים עברתי ניתוח בגב שהסתבר בעתיד שהיו לו השלכות קשות על חיי עד למצב של נכות ברגליי. לאחר הניתוח ותקופה הארוכה של הידרדרות נפשית החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולקבל שיקום מלא מכול הבחינות בחיי. עברתי ועדת סל שיקום והגעתי למסגרת של הדיור מוגן "שלו" באר שבע. בדיור קיבלתי מדריכה ועו"ס ומעקב צמוד של המנהלת התחלתי לקבל מהם מפגשים ושיחות על בסיס שבועי ומצבי הנפשי החל להתחזק אך מצבי הפיזי לצערי התחיל להידרדר והגעתי למצב שבו אני מתחילה לאבד את התחושות ברגלים עד אשר הגיע המצב לנכות ולכיסא גלגלים אך בכול התקופה הזאת ידעתי שיש משהו שתומך שללא עזרתו לא הייתי מצליחה להתגבר על כול המכשולים.
במשך התקופה עברתי תהליך שיקומי והתחלתי לעבוד בעמותת "פעמיים כי טוב" באוניברסיטה, והבנתי שהעבודה הזאת חיזקה והביאה אותי לשינוי משמעותי והכרה ביכולות שלי למרות הקשיים הרבים שלי והמציאות הקשה והלא פשוטה אותה אני חווה יום יום.
בזכות הצוות שהרים אותי גם בעבר וגם כיום, שטיפל ומאמין בי כול הזמן ומחזק תומך בי וסומך עלי הפכתי לאישה חזקה מתפקדת עובדת אמא וסבתא שנלחמת על הילדים ומגדלת אותם אישה בעלת עוצמה וכוחות רבים.
וללא הצוות שהיו איתי ברגעים הקשיים וללא רשת הביטחון שקיבלתי לא הייתי נמצאת במקום שבו אני היום.
כיום אני עובדת בחברת חשמל מגדלת את הבנות עם הקשיים והתמודדויות אני מודעת כיום לזהות כאשר יש ירידה במצבי הנפשי ויודעת להתמודד .
המטרה הכי חשובה שלי להישאר בשיקום ולהתמיד כמה שניתן אך בסוף להגיע למצב שבו אני יוכל לעזור ולהדריך ולא להזדקק עוד לשיקום אלה להיות משקמת אחרים…..השמיים הם הגבול.
שתחזיקי מעמד ושהחלום שלך להיות משקמת של אחרים התממש בעתיד הקרוב. בהצלחה!!..משה