ש. בחור בן 28 , בן למשפחה בה האב ר"מ פרטי בישיבה והאם גננת. נראה חיצונית ככל בחור ישיבה אחר. לפני 10 שנים חלו שינויים פתאומיים במצב רוחו, חש לסירוגין תחושות עצבות ורוממות, שגרמו לו להפסיק להתרכז בלימוד, החל להסתגר ממושכות. ההורים התיעצו עם יועץ שאמר כי לדעתו זהו משבר רגשי, על רקע שינויים שחלו בישיבה. בהמשך החל ש. לחוש קולות המדברים אליו ומדריכים את מנוחתו. ההורים פנו מידית לרופא המשפחה-שהפנה אותו לפסיכיאטר באופן דחוף. הפסיכיאטר אבחן את ש. כלוקה בהפרעה סכיזו-אפקטיבית, המאופיינת במצבי רוח לא יציבים וגם ליקוי בשיפוט ותובנת המציאות, ורשם עבורו תרופות. עולמה של המשפחה חרב עליה. הם חשו כי מבית נורמלי ומתפקד, הפכו להיות מקום ש"לוקחים בו כדורים". באותה תקופה הם השתדלו מאד להסתיר את הבחור שלא יחשבו כולם שיש להם בן "לא נורמלי".
בבית חווה לחץ מצד ההורים, שהתקשו להתמודד עם מצבו וציפו שיחזור ללימוד ולתפקוד . הוא ניסה להשתקם, למד בכולל בשעות הבוקר ובערב בקורס טכנאי מזגנים והחל לעבוד בתחום. אבל כל זה החזיק מעמד שלוש שנים, לאחריהם קרס נפשית. ש., כיום, מעדיף לא לחזור למוראות התקופה ההיא, בה חש כי השמש לעולם לא תזרח עוד. הרב המלווה את המשפחה, הציע לש. להשתלב בדיור מוגן "לב לנפש".
לדברי ש. ״בהתחלה זה היה פתרון לשעת חרום, כי לא יכולתי להמשיך להיות בבית ההורים עם המתח שנגרם, ובנוסף הפן הכלכלי, שירות דיור מוגן מסובסד ברובו ולהורי כבר לא היתה אפשרות לממן עבורי הוצאות של טיפולים שעלו הון ולא הביאו לשינוי משמעותי ״, הוא מספר, לאחר מכן הבנתי שזה היה הפתרון בשבילי, במצבי: פתרון רגשי, נפשי, רוחני וחברתי. עברתי לדיור מוגן, הייתי שם שנה וחצי ולמדתי איך לארגן לי סדר יום יציב ותורני. התחלתי לצאת לתפילות, לשיעורי תורה, וגם למדתי לטפל בתקציב לנהל לעצמי חשבונות, בישול, ניקיונות וקשר עם הסביבה. היה לי מדריך נפלא שהדריך וליווה אותי לצד עובד סוציאלי שטיפל בקשיי הנפשיים וההסתגלות למטלות היום יום , ולמדתי מה זו עצמאות ואחריות. אחד התנאים למי שחי בדירה הוא שצריך להיות במסגרת של לימודים או עבודה במשך היום, בשעות הבוקר ישבתי ולמדתי בכולל עם חברותא והרגשתי מרוכז מאי-פעם, אחה"צ עבדתי לסרוגין בסופרמרקט ובמאפית מצות והתחלתי להרויח ולהרגיש עצמאי כלכלית. הרגשתי שאני מצליח להשתקם ולשכוח מהעבר.
ש. התחזק נפשית ולמד לנהל משק בית, ובעידוד הצוות הרגיש שיש לו את הכלים לצאת מהדירה לדיור עצמאי, ״אחרי שנה וחצי ההורים עזרו לי וקנינו דירה קטנה, בחרתי להמשיך לגור בדיור מוגן כבודד, גרתי בבית משלי והיו לי עובד סוציאלי ומדריך שהמשיכו ללוות אותי ולסייע בקשיים שצצו בתחילה על כל צעד ושעל, אט אט נהייתי יותר עצמאי, יותר מתפקד, יותר משוחרר". הוא מחייך.
לאחרונה החל לעסוק בהתנדבות בחוג מוזיקה חוויתי לילדים עם מוגבלויות, לצד יציאה לשבתות וימי-נופש אותם עורך הארגון בו הוא מתנדב. לדבריו: " פגשתי שם אנשים מיוחדים ונפלאים, לצד הצוות המקצועי שראה בי "איש טיפול" שיכול לסייע לאחרים, וחיי שהיו נראים לי עד לפני שנתיים כאבודים החלו לפרוח ולהאיר". כרגע עומד ש. לפני חתונתו, למזל טוב.
ש. ״הדיור המוגן של "לב לנפש" נותן מסגרת בונה של עצמאות והתמודדות במצבי. ברגע שאתה מתפקד, יוצא לתפילות ולשיעורים, מנהל דירה קטנה, מתפרנס בכבוד, זה נותן הרגשה שאתה אדם איכותי וירא שמים, ויש לך תחושת בטחון בחיים. מאז שעברתי לדיור המוגן לא חויתי יותר מצבי קריסה , ובכל פעם כשאני מתחיל להרגיש לא טוב, אני יודע וחש שיש לידי יהודים שאני חשוב להם, שיעזרו לי לא לקרוס, בסיעתא דשמיא.
מדהים.
איזה עוצמתיות יש בכתבה שלך. חבל על הזמן. באמת ראוי להערכה ולחיקוי.