סטיגמה- ככה זה נראה….

שלום לכולם
אנו דיירים בדירה קבוצתית בדיור מוגן בבאר שבע. רצינו לספר לכם סיפור שקרה לנו לא מזמן, כאשר ניסינו לפתוח חשבון בנק משותף בבנק הפועלים בשכונה ט' בבאר שבע.
בחודש אוגוסט האחרון עברנו להתגורר בשכונה ט' בבאר שבע. לפני כמספר שבועות, ניגשנו ביחד עם המדריכה השיקומית שלנו לסניף בנק הפועלים השכונתי בכדי לפתוח חשבון בנק משותף וחשבונות אישיים.
נכנסנו לבנק וחיכינו בסבלנות שיגיע תורינו. נכנסנו לפקידה והסברנו לה שאנו מעוניינים לפתוח חשבון משותף לדירה וחשבונות אישיים לנו. הפקידה ביקשה מאיתנו תעודות זהות והיא שמה לב שהכתובות לא מעודכנות, כלומר, דבר המהווה לטענתה בעיה בפתיחת החשבון. המדריכה שלנו הסבירה לפקידה שהיא המדריכה השיקומית שלנו מטעם חברת שלו ושמדובר במסגרת של דיור מוגן. הפקידה בתגובה הפנתה אותנו לסגנית המנהל. הסגנית נראתה מהססת וביקשה שפקסס לה את החוזים של הדירה. באותות רגע לא התאפשר לפקסס את החוזים ולכן נאלצנו לחזור ביום אחר לבנק עם החוזים של הדירה. לאחר כשלושה ימים חזרנו עם החוזרים לבנק. ניגשנו אל הפקידה שהיינו אצלה בפעם הקודמת והיא ביקשה שנחכה בתור באותה שעה היתה תקלה במערכת המספרים של הבנק, דבר שאילץ אותנו לחכות כמעט שעתיים בתור. פנינו לאחראית והיא אמרה שהפקידה הבאה שתתפנה תקבל אותנו. אך כאשר התפנתה פקידה היא לא הסכימה לקבל אותנו. חזרנו לאחראית שהפנתה אותנו לפקיד שבכלל מתעסק בנושאים אחרים (השקעות וכדומה…). הסברנו לפקיד את המצב. הוא קם מכיסאו וניגש אל המנהל. המנהל זימן אותנו אליו. שוב הסברנו למנהל את מה שאנחנו רוצים לעשות ומדוע לא פתחנו חשבון בפעם הקודמת שהיינו בבנק (בקשת החוזים..). המנהל הביע חששות והרגשנו שהוא לא סומך עלינו שיהיה כסף בחשבון. הוא טען שהחוזים לא מספיקים ושיש צורך להביא דפי חשבון של החשבונות הקיימים. המדריכה כבר החלה להתעצבן. היא אמרה למנהל שלא מזמן פתחה חשבון בבנק הפועלים ולא נתקלה כלל בקשיים. לא ביקשו ממנה חוזה של הדירה, ולא דפי חשבון. היא אמרה לו שזה לא הוגן ושאם לא היינו פגועי נפש, הוא היה פותח להם חשבון בלי בעיה. המנהל לא התייחס ברצינות לדברי המדריכה שלנו ובכל זאת ביקש שנחזור עם תדפיסי הבנק.
מאוד נפגענו מהיחס שקיבלנו מהבנק ומהמנהל. אין ספק שמדובר בסטיגמה בצורתה הכי גלויה ובהתגשמות של כל הסטריאוטיפים הקיימים בחברה הישראלית בה אנו חיים. מאוד עצוב שהמצב הוא כזה.
יצאנו מהבנק פגועים ומושפלים עם הרגשה שאנחנו לא שווים כלום, שלא מעריכים אותנו. זו היתה הוכחה לכך שהחברה לא מקבלת ומנוכרת ובמקום להבין ולהכיר את האוכלוסייה שלנו הם עושים בדיוק את ההפך ותורמים להרחקתנו מהחברה הישראלית.
בסופו של דבר, החלטנו להישאר בבנק לאומי בשכונה ב' (אפילו שזה קצת רחוק), בנק שמקבל אותנו בברכה ולא מתקיל אותנו בקשיים ובאטימות שקיבלנו בבנק הפועלים בט', בדיוק להיפך- הפקידים הם אדיבים ומקבלים אותנו כמו שאנו.
נשמח לקבל תגובות, סיפורים דומים וכדומה…