מחקרים רבים מצביעים על היכולת של טיפול באומנות לייצר רגיעה, ולאפשר מבט הוליסטי על האדם מעבר לפתולוגיות שלו.
במסגרת שיקום חולים פסיכיאטרים בקהילה, ישנה התמודדות מתמדת עם לחצים, סטיגמה, בדידות, וקשיים נוספים הנובעים מהשילוב בחיים נורמטיביים ובחברה הטבעית של האדם. הפעילות היצירתית שכרוכה באמנות כפעילות נורמטיבית מתמקדת ברגיעה, מיקוד חיצוני, ובכאן ועכשיו ויכולה לתרום לתהליך של החלמה של נפגעי נפש בקהילה. היצירה מתחברת לתהליך ששם דגש על החלקים הבריאים והמתפקדים של אנשים עם פגיעה נפשית, על איכות החיים של אדם בסביבות חיים טבעיות. ולכן היצירה עשויה לתרום למשתקם לבנות לעצמו חיים מלאים ומשמעותיים (לכמן והדס לידור 2007). העיסוק באמנות בקבוצת סטודיו, להבדיל מקבוצה טיפולית, נבחר כמתאים למטרות אלו כי הוא מתמקד ביצירה עצמה, ובתהליכים המרפאים, הבעתיים וגם נורמטיביים של יצירה ולא ביצירה כנספח לטיפול רגשי.
עבודת סטודיו באמנות יכולה להקנות לנפגעי נפש הנמצאים בתהליך שיקום בקהילה כלי נוסף להתמודדות ברגעי משבר או ברגעים של אי שקט נפשי, אשר יוכלו להשתמש בו גם מחוץ למסגרת הסטודיו.
לפי Pepper (2003) שימוש בטיפול באמנות עם אנשים הסובלים ממחלות נפש יכול להפחית את הצורך באשפוזים, להפחית את החרדות ולעזור בתהליך ההחלמה. אומנות, כמדיום תקשורתי גם מחזקת את תחושת המובנות של עולמו הפנימי של האדם הסובל מסכיזופרניה Wadeson (1980) . על פי מחקר של Spaniol (2001) אנשים הסובלים ממחלות נפשיות ועוסקים באמנות הרגישו עלייה בביטחון העצמי, שיפור ביכולת לתקשר עם הסביבה, הפחתת חרדה, וירידה במספר האשפוזים. במילים אחרות, שימוש בטיפול באמנות יכול לעזור בתהליך ההחלמה (1Spaniol (200.
במסגרת חברת "שלו" דיור מוגן באר שבע אנו מפעילים מזה כשנה קבוצה של סטודיו לאמנות.
צרו עימנו קשר
נשמח לקבוע אתכם פגישה ולעזור במציאת פתרון
במסגרת הסטודיו ראינו לנכון לחקור וללמד טכניקות שונות ולהתנסות בשימוש בחומרים מגוונים לטיפול באומנות. את הסטודיו מלווה מדריך מומחה באומנות אשר אחראי על הפן הטכני. על הצדדים הטיפוליים אמונה עובדת סוציאלית אשר מנחה את הקבוצה עם המדריך. השימוש בחומרים שונים מאפשר את הביטוי העצמי בדרכים שונות. לפי (Allen (1995 החומרים השונים שאנחנו משתמשים בהם עוזרים לנו לבטא את עצמנו ומי שאנחנו, מה שאנחנו יודעים על עצמנו אך קשה לנו להגיד. שניים עשר המפגשים הראשונים היו מובנים והתמקדו הן בלמידה המעשית והן בצדדים הטיפוליים של המפגש. עם הזמן הצורך בפגישות מובנות ירד וניתן חופש בחירה לכל משתתף לבחור את הטכניקות והחומרים בהם רוצה להשתמש. הקבוצה הוגדרה כקבוצה פתוחה, המזמינה כל אדם בכל שלב להצטרף. עם הזמן היה ניתן להבחין בגרעין קבוע של אנשים המתמיד ומגיע לכל המפגשים של טיפול באומנות.
הקבוצה מהווה מקום בטוח עבור המשתתפים, שדרך יצירותיהם יכולים לעלות ואף עושים זאת את הנושאים המטרידים אותם, לתת ביטוי לדאגותיהם לגבי מחלתם, תהליכי השיקום בו נמצאים ועוד . כמו כן המשתתפים לומדים להתמודד עם מכשולים ועם המגבלה שלהם דרך היצירה והשימוש בחומרים תוך כדי הנאה. הם מגלים את כוחו של טיפול באמנות גם כפעילות להרגעה עצמית. משתתפי הקבוצה מעידים כי גם כאשר מגיעים באי שקט, עצבניים או מודאגים, לאחר המפגש מרגישים רגועים יותר.
אני מאמינה שהתהליך והחוויה שהמשתתפים עוברים בקבוצה של טיפול באומנות הוא תהליך מעצים ומשמעותי עבורם, וההוכחה הטובה ביותר לכך אנו מקבלים מרצונם לארגן בכוחות עצמם תערוכה אשר תציג את היצירות שלהם.
כתבה: סילבינה סטילרמן כהן- עו"ס, מאסטרנטית בתרפיה באומנות, אוניברסיטת בן גוריון.
מנהלת הדיור המוגן באר שבע- חברת שלו
