בטור הנוכחי בחרנו לשתף אתכם בסיפורו האישי של מאיר (שם בדוי), בחור בן 28 בעל הפרעה סכיזו-אפקטיבית שהשתקם בס"ד הודות לטיפול המסור של לב לנפש:
מאיר, בחור חמד בן 28, בן למשפחה איכותית ומוכרת בה האב ר"מ בישיבה והאם גננת, היה נראה חיצונית ככל בן ישיבה אחר, אך לא רבים ידעו את הסוד שטרח להסתיר בעמל רב.
ההתחלה היתה לא צפויה, כמו במקרים רבים אחרים. לפני 10 שנים חלו שינויים פתאומיים במצב רוחו של מאיר. הוא חש לסירוגין תחושות עצבות ורוממות שגרמו לו קושי להתרכז בלימוד, ולהסתגר ממושכות בחדרו. הוריו התייעצו עם מומחה, שטען שלדעתו מדובר במשבר רגשי על רקע שינויים חברתיים שחלו בישיבה. בהמשך החל מאיר לשמוע קולות המדברים אליו ומטרידים את מנוחתו. שנתו הפכה דרוכה מיום ליום. ההתרגשות והמתח שלו גברו והתעצמו, והוא התקשה להתרגל לעייפות הרבה ולתופעות המשונות שתקפו אותו אחת למספר ימים.
הוריו, שהבחינו בהתנהגותו המוזרה והבלתי שגרתית, פנו מידית לרופא המשפחה שהפנה את מאיר לייעוץ פסיכיאטרי. בטיפול שארך מספר שעות אובחן מאיר כלוקה בהפרעה סכיזו-אפקטיבית, המאופיינת במצבי רוח לא יציבים, ובליקוי בהבנת המציאות. ההורים ומאיר המשיכו לשמור על קשר עם הפסיכיאטר, והוחלט על קבלת טיפול תרופתי.
עולמה של המשפחה נטה להיחרב. הם חשו כי מבית נורמלי ומתפקד, הם עלולים להפוך לפתע למושא ללעג וסטיגמות שליליות ובעייתיות. באותה תקופה השתדלו הוריו של מאיר להסתיר את העובדות בשטח, כדי שאף אדם לא יגלה את האמת.
מבית ההורים הלוחץ – לחיים חדשים
בבית חווה מאיר לחץ מתמיד מצד הוריו, שהתקשו להתמודד עם מצבו וציפו שיחזור ללימוד ולתפקוד תקין. הוא ניסה בכל מאודו להשתקם, ללמוד בכולל בשעות הבוקר ובקורס טכנאי מזגנים בערב כדי להתפרנס, אך כל המאמצים ארכו זמן קצר בלבד, ולאחר מכן הגיעה הקריסה הבלתי נמנעת. כל המומחים הזהירו את מאיר שלא יחזור לעיסוקיו, פן יחווה התקפים נוספים, קשים מהקודמים. כיום, לאחר השיקום המוצלח אותו השיג מאיר ב"לב לנפש", הוא מעדיף לא להיזכר במוראות התקופה ההיא, בה חש כי השמש לעולם לא תזרח עוד.
כמה חודשים לאחר מכן, הרב המלווה את המשפחה, הציע למאיר להשתלב בדיור מוגן של "לב לנפש". באותו שלב הודה מאיר כי לא היה לו שמץ של מושג האם צעד מסוג זה יעזור לו בשיקום, או רק יכניס אותו למרה שחורה עמוקה יותר. הוא היה כה מתוסכל, ולא האמין שאי פעם יוכל להתחיל בשיקום אמיתי.
"בהתחלה זה היה פתרון לשעת חרום, כי לא יכולתי להמשיך לחיות בבית ההורים עם כל המתח שגרמתי להם, ובנוסף היתה גם המועקה הכלכלית. שירות דיור מוגן הוא מסובסד ברובו, ולהורי כבר לא היתה אפשרות לממן עבורי הוצאות של טיפולים שעלו הון ולא הביאו לשינוי משמעותי״, מספר מאיר בהתרגשות, "רק לאחר מכן הבנתי שזה היה ה-פתרון עבורי, שנשלח משמיים לסייע לי מכל הבחינות: רגשית, רוחנית וחברתית. עברתי לדיור המוגן של לב לנפש לשנה וחצי, ושם ביססתי את יסודות השיקום העתידיים:
למדתי כיצד לארגן סדר יום יציב ותורני, כיצד לטפל בתקציב האישי שלי ולנהל את חשבונותיי, ואף לבשל ולנקות. בדיור המוגן לא עשו לי הנחות, לא וויתרו לי, ודווקא פרט זה הוא שהציל אותי. מדריך נפלא ומסור של הדיור המוגן לצד עובד סוציאלי ליוו ועודדו אותי לאורך כל הדרך בקשיי הנפשיים וההסתגלות למטלות היום יום, ולמדתי על בשרי מהי עצמאות ואחריות. אני זוקף את הצלחת השיקום לתנאים הקפדניים של המקום: כל מי שחי בדירה חייב לשהות במסגרת של לימודים או עבודה במשך היום, על מנת ליצור לעצמו מסגרת בטוחה ומוגנת. כך גם עשיתי אני- בשעות הבוקר ישבתי ולמדתי בכולל עם חברותא והרגשתי מרוכז מאי-פעם ואחה"צ עבדתי לסרוגין בסופרמרקט ובמאפית מצות, ובערב ניקיתי ובישלתי ליום המחר. לראשונה בחיי חשתי שאני מצליח לשכוח את כל הצער ולפתוח דף חדש".
המהפכה: אחרי שנתיים אדם חדש לגמרי
מאיר התייצב נפשית ורוחנית ולמד לנהל משק בית, ובעידוד הצוות חש שיש לו את הכלים לצאת מהדירה לדיור עצמאי, ״אחרי שנה וחצי, ההורים ראו את השיפור וההתקדמות והחליטו לסייע לי: הם רכשו עבורי דירה קטנה, בה בחרתי להמשיך לגור בגפי. גרתי בבית משלי והמשכתי לקבל את הליווי של מדריך השיקום והעובד הסוציאלי בקשיים השונים. אט אט הפכתי לאדם עצמאי, מתפקד ורגוע" הוא מחייך.
לאחרונה החל מאיר לעסוק בהתנדבות בחוג מוזיקה לילדים נפגעים בעלי מוגבלויות, הגורמת לו סיפוק נפשי רב. לדבריו: " פגשתי במקום אנשים מיוחדים ונפלאים, לצד הצוות המקצועי שראה בי (כן, בי!) "איש טיפול" שיכול לסייע לאחרים. סיפור חיי שהיה נראה לי עד לפני שנתיים כאבוד, החל לפרוח ולהאיר".
כרגע עומד מאיר לפני חתונתו, למזל טוב. אמנם הוא עדיין נוטל תרופות ונמצא במעקב פסיכיאטרי רציף, אך חייו איכותיים מלאים ומאושרים יותר.
הדיור המוגן של "לב לנפש" העניק למאיר מסגרת בונה של עצמאות והתמודדות. ברגע שמאיר השתייך למסגרת מסודרת, יצא לתפילות ולשיעורים, ניהל דירה קטנה, והתפרנס בכבוד הוא קיבל כוחות נפש, ומוטיבציה מחודשת לחיים. מאז המעבר לדיור המוגן חדל מאיר לחוות מצבי קריסה, ובכל פעם כשהוא מתחיל לחוש ברע, הוא יודע שיש מי שמאמין בו, ויש לו למי לפנות בסיעתא דשמיא.
הארגון מאחורי הסיפור – על חברת "שלו"
חברת ״שלו״, המספקת את שירותי השיקום בקהילה ברחבי הארץ, מעסיקה כ-300 עובדים. חלקם עובדים כמדריכים שיקומיים וחלקם במסגרות שיקומיות, וכן מטפלים כמו פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, אחיות, מרפאות בעיסוק ומדריכי שיקום.
לפני כ-6 שנים, בעקבות פניית רבנים, עסקנים ובני משפחות המתמודדים, נרתמה החברה להקמת מערך דיור מוגן המותאם כולו למגזר החרדי. העובדים הסוציאליים והמדריכים השיקומיים ב"לב לנפש" משתייכים למגזר החרדי ותכנית הטיפול כולה מותאמת לאורח החיים החרדי. המסגרת נותנת מענה לגברים ונשים בהפרדה מלאה, שירות לגברים ניתן ע"י גברים בלבד ולנשים ע"י נשים בלבד, כאשר הרבנים ונציגיהם מתחום בריאות הנפש מלוים ומייעצים לפרויקט על כל צעד ושעל, תוך דגש על שמירת גדרי ההלכה בהידור.