הוסטל בית-לאה, צפונה מכאן

יומן מסע

אלמוני– יום א

06:25 בבוקר. באר שבע. כולם עדיין ישנים. חלקם התקשו קצת להירדם בגלל ההתרגשות.

עוד רבע שעה מעכשיו, ההוסטל לא יראה אותו הדבר. דיירים יעלו וירדו במדרגות, מזוודות יעופו באוויר והמולת הבית תישמע כבר מקצה הרחוב.

06:30 השכמה. הקול המתוק, שמשמיע זרם המים כשהוא פוגש את הכיור, מתערבב עם אוושת הדלת הנפתחת. המדריכים שמצטרפים לטיול, מתחילים להגיע. בלי לחץ, אבל התכנון הוא לצאת תוך פחות משעה. למישהו יש את המספר של הנהג?

09:55 –תחנת דלק. עצירה ראשונה להתרעננות. 10 דק' להתפנות, לאכול בורקס ולעשן. לא בהכרח בסדר הזה.הדרך עוד ארוכה. אנחנו עדיין באזור חיוג 08.

פארק לביא. חייבים לבוא לפה יותר.

הר ארבל.הנוף עוצר נשימה. וגם הטיפוס לשם. חייב להפסיק לעשן. משבוע הבא.

קצת פוזות למצלמה, ויורדים חזרה.

14:00 – טבריה. עיר האורות. מחפשים את המספרה שעבד בה משה פרץ. לא מוצאים.

רוצים לחדר. לזרוק את התיקים – ולבריכה.

18:45 – מקלחת. ארוחת ערב. סיגריה. לא בהכרח בסדר הזה, אבל שיהיה.

21:50 – מסיבת ריקודים. כבר חודש מתאמנים על ריקוד. טיילור סוויפט, מאחורייך.

22:00 – הדי ג'יי סיים משמרת.

מכוונים שעון ל08:00. דבש.

לב – יום ב

אנחנו עכשיו ביום השני של הטיול. ההתרגשות שהחלה אתמול, עדיין בשיאה.

פתחנו את היום בארוחת בוקר עשירה ומפנקת.

עלינו על האוטובוס בדרך צפונה.

הגענו לפעילות בתחומי נהר הירדן.התוכנית שלנו הייתה

פעילות רפטינג.שילמנו על הכניסה. קיבלנו ארבע סירות זאת אומרת

ארבע קבוצות מתחרות. עלינו על חגורות הצלה, קיבלנו הנחיות ויצאנו לדרך.

עברנו תחת גשרים רבים. בגשר האחרון גם נפלנו. הצטלמנו על הרפטינג.

אחרי השיט הלכנו למסעדה יפה. היה אוכל פשוט טעים.. מאוחר יותר נסענו למושבה ראש פינה

טיילנו באזור העתיק של היישוב. ראינו בית כנסת עתיק, את ביתו של פרופסור שחקר את מחלת השחפת ואת משכן התיאטרון.

את היום סגרנו במסיבת ריקודים סוערת. היה דיסקו.

מחר יהיה הרבה יותר רגוע.

אורטל– יום ג

ויהי ערב, ויהי בוקר יום שלישי.

ואם כבר שלישי, אז פעמים כי טוב, ובסימן בחירה: אילנה המנהלת הכי מגניבה הציעה לנו לבחור בין בוקר רגוע בבריכה לבין פעילות ספורט ימי לאמיצים מביננו. כל אחד החליט מה הוא רוצה, ואני, כאילו דה,הלכתי לבריכה שהיא הכי סבבה. ונחשו עם מי הלכתי? צודקים,עם מיכאל המדריך עם החוש הומור והכישרון. מדוע אתם שואלים?

עכשיו אתם בטח מנחשים, אז חכו עוד קצת,תהיו במתח ותראו שיש עובדות בשטח.

אז הלכנו לבריכה, אך מה?

אני רציתי ללכת לאבובים– אמיצה. אבל מה, איחרתי.קצת התבאסתי, אך לבסוף נרגעתי.. כי ילד קטן ושמו..(אין לי מושג) קרא בשמי והצחיק אותי. נכנסתי לבריכה ואז מישהו כה כישרוני כמעט הטביע אותי, ואישה שאני לא מכירה, החמיאה לי מחמאה, אך פתאום הבנתי שהיא לא חכמה.

היום לא נגמר. בערב יצאנו לעיר, לטיילת. מסיבת ריקודים על הלידו. היה מגניב. הסתובבנו בטיילת, וכל אחד בחר איפה הוא רוצה לאכול. אני לא וויתרתי על פיצה. וגלידה, לקינוח.

מעניין מה תכננו לנו למחר.. כבר מתרגשת. לילה טוב.

בן– יום ד

היום הוא היום האחרון של הטיול. אחרי הערב הקסום שהעברנו בטבריה, התעוררנו לבוקר יום רביעי. המזוודות כבר ארוזות מאתמול. ארוחת בוקר – ועולים לאוטובוס. נסענו לסחנה, ועשינו פיקניק בדשא. עמית המדריך הכין קפה בגזייה. נכנסו למים למרות שהיה בהם דגים מדגדגים. ברחנו לבריכה עם המפלים, אך הדגים רדפו אחרינו גם לשם. לאחר שנהנו בסחנה, הלכנו למסעדת בשרים בבית-שאן לארוחת צהריים. אכלנו הרבה בשרים (ופלאפל לצמחוניים שבנינו). התפנקנו בגלידה וקפה ע"ח הבית. לאחר מנוחה קלה, העמסנו את עצמנו על האוטובוס, וחזרנו ארצה – לבאר-שבע. אין כמו הבית. בדרך חזרה, הצוות המסור שלנו נתן לנו מזכרת נחמדה מהטיול. ברצוני להודות לצוות המקסים שדואג שאנחנו, הדיירים, תמיד נהנה ונהיה שמחים.

אילנה, תמר, חן, נאוה, שי, עמית ומיכאל – תודה.