לכל מי שחושב שהוא יודע מה עובר על אנשים עם לקות, מומלץ להציץ על הפוסט הבא שמאפשר הצצה מאלפת לעולמו של עיוור (וגם חירש). זה לא מה שחשבנו…
האם אני רוצה לראות?
לאחרונה פוקדים אותי הרהורים על הראיה.
האם אני רוצה לראות?
מה זו בעצם ראיה?
לאלה שלא קראו את חיבורי הקודמים אזכיר, כי יש הבדל מהותי בין אדם שנולד בלי חוש לבין אדם שאיבד חוש.
אדם שנולד בלי חוש, אין לו שום מודעות לחוש הזה.
לא כן אדם שאיבד חוש.
ראשית, אדם שאיבד חוש יכול לחלום בלילה שהוא בעל החוש שאיבד.
אני למשל חולם לא פעם שאני שומע ושומע קולות.
הוא באופן טבעי מתגעגע לחוש שאיבד, או לחילופין יש לו בעיה לחזור אליו לאחר שנים שהיה בלעדיו
אבל אולי קשה לו לדחות את זה על הסף.
מה שאין כן עם אדם שנולד בלי חוש.
נולדתי עיוור מוחלט.
אמי סיפרה, שכשהייתי קטן ראיתי את השמש, אך אני מטיל בכך ספק גדול. כמעט מבטל את זה.
כששאלתי אותה על סמך מה היא קובעת, היא אמרה שהייתי ממצמץ בעיניים.
זה לא אומר כלום.
גם היום כשהשמש מכאיבה לי בעיניים אני ממצמץ.
פעם כתבתי בפורום החברתי לעיוורים, שלראות זה לא בראש שלי
ושהייתי מעדיף בת זוג.
.
זה בכלל לא בדיחה, כפי שחשב מישהו.
אני אומר זאת ברצינות גמורה.
מישהו פעם אמר לי שאלוקים יפקח עינייך
וזה עצבן אותי, גם משום שזה נשמע לי פטרוני וגם משום שאני מעדיף שאלוקים יגשים שאיפות אחרות שלי (ראו לעייל)
נדמה לי, שהמחשבות אודות הראיה, החלו כשקראתי את תקציר הספר האיש שהעז לראות, של רוברט קרסון.
סיפור אמיתי שהמחבר רשם מפי עיוור שעשה ניתוח בעיניו וחזר לראות וכל תפיסת עולמו השתנתה.
ניסית לדמיין לעצמי מה זה לראות.
מה שהצלחתי לדמיין היה, שכמו שאני מרגיש בידיים אני "מרגיש", את הדברים בעיניים.
כמו הרגשה בעיניים.
היום שאלתי ידידה, איך היא הייתה מגדירה את המושג ראיה.
היא אמרה "אני חושבת שראיה זה גירוי כל כך משמעותי בחיינו שאין אפשרות להגדירו".
מכל האמור מובן שאינני שש לחזור לראות.
אם אראה ולא אבין מה אני רואה, מה זה אומר, זה יהיה ממש מפחיד.
יתרה מזאת, זה ימוטט את כל תפיסת עולמי.
תארו לכם שאדע להבחין בין יופי לכיעור ואנשים שאהבתי, יראו לי פתאום בעלי מראה מכוער וזה ידחה אותי.
למיטב נסיוני, שינוי, ואפילו שינוי לטובה, לכאורה, יכול להוציא מהאיזון.
הוא יכול לגרום חוסר שליטה ,לדיכאון.
ואני, עם כל הכבוד, כבר שבעתי שינויים.
עם זאת, אני חייב לציין, שיש דברים שהייתי סקרן לראות.
היום למשל, שמעתי שאפשר יהיה לראות את הירח בגדול.
בפעם הכמעט ראשונה נעצבתי שאינני רואה.
כי תמיד חלמתי להרגיש את הירח.
את השמש אני חש, שהרי היא בכדור הארץ אבל את הירח והכוכבים אינני יכול לחוש ואפילו לדמיין.
כשהייתי קטן חשבתי שהכוכבים עשויים מנייר.
אנשים מסבירים לי שאלה נקודות אור
אני מבין ולא מבין.
מבין מה שהם אמרו אך לא מצליח לתאר לעצמי.
פעם כשטיילתי עם ידידה ליד הים
היא ניסתה לתאר לי את השקיעה.
רציתי לראות אותה.
שוב תיארתי אותה במונחים שלי.
השמש נכנסת למעמקי הים מחממת את המים ואז היא
נעלמת.
אינני יודע אם זה נכון.
אותו דבר גם לגבי אי.
אני יודע, שאי זה מקום המוקף מכל צדדיו מים.
כמו שישראל מוקפת גבולות.
אבל איך זה נראה?
לא הצלחתי להבין.
שוב נתתי דרור לדמיוני.
ראיתי בידי רוחי מדרגות וחוף ים מכל צד.
זה מגרה את המחשבה ואת הדמיון.
והרי חז"ל אמרו שהכל צפוי והרשות נתונה.
כתב איציק חנונא