תומר עזריה, רכז תחום לקידום מיניות וזוגיות בריאה בקרב מתמודדים
בואו נדבר קצת על אינטימיות
מה זו אינטימיות? זה נשמע מאוד טוב כשאומרים את זה אבל בפועל – מי חשב פעם על מה הוא אומר? בחיפושי אחר פירוש למושג, מצאתי את ההסבר הבא: "אינטימיות נובעת ממצב בו שני צדדים מרגישים בטוחים אחד עם השני, אינם חייבים להגן על גבולות העצמי שלהם והאוטונומיה שלהם שמורה. למעשה, נוצרת תחושת "יחד" תוך כדי קיומם של גבולות בינאישיים וזהות עצמית ברורה של כל אחד בנפרד" (לבנסון, 1981).
יחסים חברתיים קרובים
במילים אחרות, אינטימיות היא תוצר של יחסים חברתיים קרובים. מצב בו אני מסיר את כבלי החשש והפחד ונחשף בפני אדם אחר, מבלי לחשוב על התוצאות וההשלכות של החשיפה. נשמע פשוט לא? אז זהו, זה הולך ונהיה יותר מורכב. על פי מוריס (1979), אינטימיות בקרב יונקים מתבטאת בהכרח במגע.
מגע? לגעת?
כן. מוריס אומר שהביטויים הראשוניים של רגשות כמו קרבה ודאגה, יכולת סיפוק צרכים, הרגעה ואהבה הם ב-מגע. הוא נותן לדוגמה את הרחם. כבר ברחם העובר חש מגע בכך שהוא עטוף בנוזלים ובדפנות הרחם. בהמשך, כאשר הוא נולד, הוא עטוף במגע הוריו, יונק משד אמו המניקה ומזינה אותו (או מבקבוק כאשר הוא מעורסל בזרועות אחד מהוריו). בילדות המגע הופך מנחם ומרגיע בעתות מצוקה ולהפגנת קרבה, אהבה ושייכות, מעניק ביטחון ובית…
בבגרות, המגע הופך למגע מיני
אז אינטימיות שווה בהכרח למיניות? כנראה שלא. אפשר ליצור אינטימיות חלקית עם אדם אחר, למשל בטיפול. כאשר אני נחשף אל מול המטפל שלי ומספר לו על חלקים אישיים ופרטיים שלי, אני מייצר אינטימיות. אני חווה אינטימיות מעצם תחושת ההגנה והיכולת לחשוף את עצמי כפי שאני מול אדם אחר. אבל לא רק. החשיפה הזו היא רק חלק מהאינטימיות, ואם אנחנו רוצים חוויה מלאה, כדאי שנדבר קצת על היחסים הזוגיים ו/או המיניים שמהווים חלק מחווית האינטימיות.
אינטימיות ומיניות בשיקום נפגעי נפש
נושא האינטימיות, ועמו גם נושא המיניות, הנם נושאים מרכזיים הנוגעים למהות האדם, ולצערנו הם נותרו מעט מוזנחים בעבודת השיקום של מתמודדים בבריאות הנפש.
קיימים מחסומים רבים הנוגעים לתחום זה הכוללים אמביוולנטיות של אנשי מקצוע, סטיגמה עצמית והערכה עצמית נמוכה של מתמודדים, סטיגמה חברתית הרואה במתמודדים א-מיניים, חשש מיחסי כוח דרך מיניות ואינטימיות ועוד (Cook, 2000). אני אוסיף לכך גם את נושא האתיקה המקצועית, החשש מחשיפה וחוסר הידע בנושא, הרתיעה מהצבת הגבולות בשיח ואולי גם הקושי לשוחח על נושאים שיש בהם טאבו חברתי.
בדידות של מתמודדים עם בעיות נפשיות
מתמודדים רבים חיים חיי בידוד חברתי ללא בן/בת זוג וללא חברים. לעיתים, נתקשה לראות מתמודדים המייצרים בעצמם קשרים אינטימיים רציפים עם אחר משמעותי. זה קורה גם כי המצב הנפשי מקשה עליהם לייצר אינטימיות וגם כי אנשי המקצוע נוטים להתעלם מהיבט זה של חייהם (במודע או שלא במודע).
במחקרים שנערכו בקרב מתמודדים בבריאות הנפש, עלה קושי במיניות ואינטימיות בקרב חולי סכיזופרניה, לעיתים בגלל המחלה עצמה ולעיתים בגלל השפעת התרופות.
אצל חולי דיכאון וחרדה, עצם נטילת התרופות עלולה לגרום לקשיים מיניים ובינאישיים שממילא קיימים בגלל המחלה ומחסור באנרגיות.
אצל מתמודדים עם מאניה- דיפרסייה, במקרים רבים נעשה קישור בין שלב ההתאהבות לעליה במאניה, קישור המוביל לחשש מאינטימיות ולקשר מותנה בין תחושת ההתאהבות לבין תחושת המאניה.
אצל מתמודדים עם הפרעות אכילה והפרעות אישיות, הקשיים נובעים מלקות יסודית ביכולות בינאישיות.
סטגימה בנוגע לאינטימיות בתחום השיקום
אז נכון- גישת ההחלמה אומרת שהמתמודדים בעצמם יכולים לנווט את חייהם אם רק ניתן להם את האפשרות, אבל דווקא בהיבטים של אינטימיות וזוגיות קשה לנו כאנשי שיקום לשחרר את התפיסה והסטיגמה על פיה צריך להתמקד ברבדים שיקומיים אחרים והאינטימיות תגיע אחר כך.
עבודה, ניקיון החדר, נסיעה באוטובוס, בישול… כל אלו נמצאים בראש סדר העדיפויות, והתפיסה הזו עוברת גם אל המתמודדים ויוצרת סטיגמה עצמית ותפיסת מסוגלות נמוכה בנוגע לאינטימיות, לעיתים גם באופן מאוד מודע.
לעומת זאת, כאשר מבודדים את הדברים, מחקרים מראים כי למתמודדים יש יכולת לחשוב, לבטא ולהביע מגוון של רגשות, תקוות, שאיפות ומחשבות בנוגע ליחסים אינטימיים ואישיים.
במחקרו של McCann, (2009) נמצא כי כל המתמודדים במחקר יכלו לבטא היטב ובברור את האופן בו הם תופסים אינטימיות.
הנחקרים לא רק יכלו לבטא אינטימיות במושגים של חום, ביטחון, אהבה, אמון, חיבה, נאמנות ועוד, אלא גם היו בעלי מודעות לסיכונים הקיימים ביחסים אינטימיים. באותו מחקר מצאו גם שבגלל הסטיגמה העצמית וההערכה העצמית הנמוכה של המתמודדים, גם תחום האינטימיות נפגע באופן טבעי ופגיעה זו מתחזקת מהתעלמות גורמי הטיפול והשיקום מהתחום.
צורך של האדם לעומת הבנה של המטפל
מחקר המשך של אותו חוקר בדק את ממדי התופעה ואת יחס גורמי השיקום באותן מסגרות, ונמצא כי 90% מהמתמודדים עם סכיזופרניה שנבדקו חשו צורך בקשר מיני ואינטימי. מתוכם 83% חשו צורך במערכת יחסים זוגית משמעותית. מבחינת גורמי השיקום, נמצא כי רק 10% מהצוות המטפל תפס את הצורך המיני והאינטימי של המתמודדים כחלק אינהרנטי מהטיפול וההחלמה (McCann, 2010). ממצאים אלו מעלים את הצורך הממשי בקיום דיון על נושאים אלו בין המטפל והמתמודד ובין אנשי השיקום לבין עצמם.
תרופות ומיניות בקרב מתמודדים
בהמשך לכך, חייבים לתת את הדעת לטיפול התרופתי שנוטלים המתמודדים להקלה על הסימפטומים של המחלה. לתרופות יש את היתרונות המובנים מאליהם, אך למרבית התרופות תופעות לוואי בתחום המיניות כמו אימפוטנציה, שפיכה מוקדמת, יובש נרתיקי, ירידה בחשק המיני ועוד. שיח פתוח על תופעות לוואי אלו עם המתמודדים יכול לעלות את רמת האינטימיות בין גורמי השיקום למתמודדים ולפתוח פתח לשיח בנושא.
אין בדברים לומר דבר וחצי דבר על התפקוד של גורמי השיקום ובטח שלא לצאת נגד אנשים שכל מטרתם היא להיטיב עם מטופליהם. המטרה היא להביא למודעות נושא שנדחק אל השוליים וחשוב לפתח אותו על מנת לייצר יכולת החלמה טובה יותר ומהירה יותר עבור המתמודדים שלנו.
לסיכום – אהבה זה חשוב!
אז אינטימיות שווה מיניות ששווה יחסים חברתיים פתוחים ששווים לחשיפה עצמית ששווים ל… החלמה. זו התמצית. אם אנחנו רוצים להתקדם לעבר החלמה מלאה, חשוב שנדבר על אינטימיות, זוגיות, מיניות בריאה ו.. אהבה.
חברת שלו פיתחה תחום ידע המרכז בתוכו את תחום המיניות והזוגיות בקרב מתמודדים בבריאות הנפש. צוותי השיקום במסגרות השונות עוברים הכשרה בנושאי המיניות הבריאה והזוגיות ומייצרים אדוות של נראות והנכחה של הנושא מול המתמודדים.
נושא המיניות והזוגיות הבריאה מועבר גם בקרב המתמודדים באמצעות סדנאות המדברות על זוגיות ויצר מיני, ויחד אנו מנסים לדבר בשפה אחת- שפת ההחלמה.
המאמר נכתב ע"י תומר עזריה, רכז תחום לקידום מיניות וזוגיות בריאה בקרב מתמודדים.
